מה זה אימאגו – ד"ר הארוויל הנדריקס

האימאגו פותח ע"י הארוויל הנדריקס והלן לייקלי האנט והוא מתמקד בלהפוך קונפליקטים בקשר להזדמנות לריפוי וצמיחה.

המילה בלטינית "אימאגו" מתייחסת למילה image באנגלית – דימוי, תמונה והיא מתייחסת לדימוי הלא מודע שלנו לאהבה. נמצא שיש קשר הדוק בין התסכולים של הבוגר בזוגיות שלו לבין חוויותיו בילדות. לדוגמא, אם אדם חווה את הוריו כביקורתיים כלפיו בילדותו, יחווה גם את בן זוגו כביקורתי. רגשות מהילדות כמו נטישה, דיכוי, או דחייה יתעוררו בנישואין או בקשר עם מחויבות.

כשזה קורה, כל מה שטוב בזוגיות מתאדה או נבלע ומשאירים את בני הזוג עם השאלה האם הם בחרו את בן הזוג הנכון.

דרך טיפול האימאגו בני הזוג יכולים ללמוד להבין את פצעי הילדות של בני הזוג שלהם בצורה אמפתית ולאפשר להם להירפא, לרפא את הקשר ולעבור לזוגיות מודעת. זה מאפשר לזוגות לעבור מהאשמות ותגובתיות להבנה ואמפתיה כך שהם יוכלו ליצור קשר עמוק ואוהב יותר זה עם זו.

מקונפליקט לתקווה

יש זוגות שמוצאים את עצמם נאבקים בקשר עם כעס, אכזבה ועצב. יש כאלו שלא מבינים איך הם עברו מהעוצמות של האהבה והזוהר בקשר לתהומות של וויכוחים וחוסר תקווה. אחרים נשואים שנים רבות כך שהקשר שלהם נחלש עם השנים ויש להם זיכרון עמום ורחוק של קשר אוהב. גם אם החיים בבית הם על מי מנוחות, זוגות רבים מודים שאין להם דבר במשותף. הכאב והקונפליקט ביחסים לא נובע מחובר אהבה של הורינו, אלא מחוסר הבנה של מה זו אהבה בקשר הזוגי.

למה אנחנו מתאהבים?

כדי להיכנס לרעיון הלא מודע של מערכות יחסים, צריך להביט קודם כל במורכבות של התפתחות האדם.

אנחנו נולדים כולנו, בני האדם, כתינוקות שלווים ורגועים. אם המטפלים העיקריים שלנו (בעיקר אבא או אמא) מתייחסים לכל הצרכים והרצונות שלנו ומצליחים לספק לנו אותם בחום ובביטחון, תחושת החיות שלנו והרווחה נשארת בעינה ואנחנו נשארים שלמים.

אך אפילו בנסיבות הכי הכי טובות ההורים שלנו לא יכולים להעניק את הסטנדרטים האלו במאת האחוזים לא יכולים להיות זמינים עבורנו 24/7, תמיד להבין אותנו במדויק, לדעת מה אנחנו צריכים בכל רגע ולהיענות לכל דרישה שלנו. אם הם עייפים כועסים, מדוכאים, עסוקים, או חולים – ההורים שלנו לאל מצליחים להשאיר את תחושת הביטחון והנוחות שהיתה לנו.

כל צורך לא מסופק יוצר פחד או כאב בצורה הכי ילדותית ופשוטה שיש. אנחנו לא יודעים כיצד להתמודד עם זה ובמקום, אנחנו מאחסנים את תחושת הביטחון. כתגובה אנחנו מאמצים התנהגות ילדותית כמו בכי בלתי פוסק כדי לקבל תשומת לב. בינתיים לאורך ילדותינו אנחנו גם נחשפים לחוקי החברה ולדרישה להתאים את עצמנו אליה. אנחנו לומדים מה לעשות כדי להרוויח אהבה וקבלה. אנחנו מדכאים חלקים בעצמנו שהחברה מוצאת כלא מתאימים לה. התחושה שלנו לגבי עצמנו שאנחנו "בסדר" מתחילה להיעלם לה ואנחנו מוצאים את עצמנו כצל של עצמנו האמיתי.

לחלקנו היו מטפלים (או הורים) בסדר דיים ויצאנו בסדר. לחלקנו המזל לא שיחק כל-כך והחיים נכבלו ונקשרו בכאבים עמוקים. כולנו נפצענו בילדות. עכשיו אנחנו מתמודדים ככל שאנחנו יכולים עם העולם ומערכות היחסים שלנו, אך חלק נכבד מהטבע האמיתי שלנו נחרט בתת מודע. אנחנו נראים מבוגרים – יש לנו עבודות ואחריות – אבל אנחנו מתהלכים פצועים, משתדלים לחיות את החיים במלואם כאשר בתת מודע אנחנו מקווים להחזיר איכשהו את תחושת השלמות והחיות אתה אתחלנו את החיים.

כשאנחנו מתאהבים אנחנו חושבים שמצאנו את תחושת החיות הזאת! החיים ורודים ואנחנו נראים לעצמנו כמושלמים. אנחנו פתוחים וכנים עם בני הזוג, יש לנו שיחות עומק של שעות, אנחנו מגלים להם הכל, הגבולות שלנו נמסים ונמחקים. אנחנו סקסיים יותר, חכמים יותר, מצחיקים, נדיבים. מרגישים שלמות. מרגישים כמו… עצמנו. סוף כל סוף אנחנו מרגישים בטוחים ותחושת הקלה מציפה אותנו. נראה שהכל הולך להיות בסדר, סוף סוף.

למה ההתאהבות מתקלקלת?

מה שקורה זה כשאנחנו נישאים או עוברים לגור ביחד דברים מתחילים להשתבש. האשליה של ההתאהבות מתחילה לדעוך ונדמה לנו שבני הזוג שלנו שונים ממה שחשבנו שהם. מסתבר לנו שיש להם תכונות שאנחנו לא סובלים. אפילו תכונות שפעם הערצנו מתהפכות לנו. פגיעות וכאבים ישנים מתחילים לצוף כשאנחנו מבינים שבני הזוג שלנו לא יוכלו לאהוב ולדאוג לנו כמו שהם הבטיחו. החלום שלנו התנפץ.

האשליה שהתנפצה הופכת לכעס מלווה בפחד עצום שלא נצליח לשרוד בלי האהבה והביטחון שחשבנו שיש לנו. מאחר שבן הזוג שלנו לא מוכן להעניק לנו את מה אנחנו צריכים, אנחנו משנים טקטיקה ועושים מניפולציות דרך כעס, בכי, אשמה, ביקורת או כל מה שיעבוד לנו. אנחנו נגרום להם לאהוב אותנו. נעשה משא ומתן על זמן, אהבה, מטלות או מתנות.

מאבקי הכח החלו ויימשכו שנים רבות עד שניפרד או שנמצא את עצמנו בחיי לא קלים.

אז מה קרה פה?

כנראה שמצאתם את האימאגו שלכם. מישהו, שכרגע לא יכול לתת לכם את האהבה שאתם רוצים.

יותר מכך – זה מה שצריך לקרות!!!

המוח הישן והפרימיטיבי שלנו זוכר את התחושות הטובות בילדות של השלמות והחיות והוא יעשה הכל כדי להחזיר אותם ולתקן את "הנזקים" שחווינו מהמטפלים (או ההורים) שלנו שלא יכולים היו לספק לנו את כל הצרכים שלנו בילדות, והוא רוצה למצוא לנו בן זוג שיספק אותם.

הדימוי הזה של "זה האדם שיגרום לי לחוש שלם שוב" נקרא אימאגו.

אתם חושבים בטח, יופי, נמצא את בן הזוג שיש לו את מה שלהורים שלנו לא היה או מה שהם לא הצליחו לספק לנו וכך נבוא על מקומנו בשלום. הלוואי שזה היה כך. למוח הישן יש מוח משלו, עם רשימת צרכים משלו. הוא בונה לעצמו את הדימוי הרצוי לו (ועכשיו תופים…) של בן הזוג המושלם (ככה הוא חושב) שמורכב מתכונות וקווי אופי שדומים למטפלים העיקריים שלנו (הורינו)! (כי זה מה שהוא מכיר ויודע… צחוק הגורל).

למרות שאנחנו מחפשים את הדברים הטובים, הדברים הפחות טובים מוטבעים במוח שלנו כי זה מה שגרם לניסיון הכואב שלנו שעכשיו אנחנו מבקשים לרפא. הצורך של הלא מודע הוא להחזיר לנו את החיות והשלמות ע"י מישהו שמזכיר לנו את הורינו. במילים אחרות, אנחנו מחפשים מישהו עם אותם תכונות או חוסר דאגה שהכאיבו לנו מלכתחילה.

אז בתקופה הרומנטית כשהפעמונים מצלצלים והשמיים נראים וורודים וכל האנשים מקסימים, זה בעצם המוח הישן שלנו שאומר לנו שמצאנו את האדם שאתו כל הצרכים שלנו יבואו על סיפוקם. לרוע המזל, מאחר ואנחנו לא מבינים מה קורה, אנחנו בהלם כשהאמת הנוראית על האהובים שלנו מתגלית. פתאום אנחנו מגלים שהם רק בשר ודם עם צרכים ורצונות משלהם שגם הם מחפשים כמונו, מישהו שיעזור להם לרפא אותם.

הבשורה המרה יותר היא שאנחנו מוצאים מישהו שמשלים אותנו בתכונות שחסרות אצלנו. הביישן יחפש את המוחצן, המבולגנים ימצאו את הרגועים וההגיוניים וכך הלאה. אנחנו נאבקים בזה ומבקרים את בני הזוג שלנו שהם יורת מדי מוחצנים או יותר מדי הגיוניים ורגועים…

אז מדוע הקונפליקט הזה טוב?

להיות מודעים לעצמנו זה המפתח. זה משנה הכל. כשאנחנו מבינים שבחרנו את בני הזוג שלנו להבריא חוויות כואבים, ושריפוי שחוויות האלה זה המפתח לסוף הכמיהה שלנו, זה הצעד הראשון שלנו לאהבה אמיתית.

מה שאנחנו צריכים להבין הוא שקונפליקט נועד להיות. כל דבר בטבע הוא קונפליקט. קונפליקט זה סימן של הישרדות, להפגיש צרכים ולהיות שלמים.

גירושים לא פותרים את בעיית היחסים. אנחנו אולי נפתרים מבני הזוג שלנו, אבל אנחנו משאירים את הבעיות שלנו ומעבירים אותם ליחסים הבאים.

האהבה הרומנטית אמורה להסתיים. זה הדבק שמחבר שני אנשים זרים זה לזה כדי שהם יעשו כל מה שצריך לעשות כדי לרפא את עצמם.

החדשות הטובות הן שלמרות שזוגות רבים נתקעים בשלב מאבקי הכח, גם זה אמור להסתיים. למרות מה שאנחנו מאמינים, יחסים לא נוצרים מאהבה אלא מצורך. האהבה האמיתית נוצרת בקשר כתוצאה מהבנה על מי הם ומה עלינו לעשות כדי שיהיו שלנו.

מטרת האימאגו היא לשנות את מאבקי הכוח ולמקם אתכם על שביל האהבה האמיתית.

איך לגרום לקונפליקט לקרב ביניכם

רוב הבעיות של הזוגות נעוצות באי הבנות, מניפולציות או הימנעות. בשביל לתקן את זה יש צורך להיעזר בדיאלוג של האימאגו. בטכניקת תקשורת יעילה זו ניתן לשפר את הדרך בה אנחנו מדברים זה לזו ע"י שיקוף, אישוש ואמפתיה. אפשר להשתמש באימאגו כדי לספר אחד לשני על הכאבים או הילדות, לספר בצורה ברורה על התסכול ולבדוק בצורה מדויקת יוצר, מה אתם זקוקים זה לזו כדי להירפא.

תקשורת נקיה היא חלון לעולמו של בן הזוג. עם הזמן אנחנו לומדים להקשיב לעולמו של בן הזוג, להתבונן עליו בעיניים אחרות, להבין את נפשו ואת רגשותיו תוך כדי שאנחנו שומרים על עולמנו ודעותינו.

הדיאלוג עלול להיראות בהתחלה מלאכותי ומביך אך עם תרגול קצר תחושה זו נעלמת ומחליפה אותה תחושה של קירבה וחיבור.

בדיאלוג, בני הזוג עוברים גשר לעולמו של השני, מונעים לא רק על ידי הרצון של המיכל (מקבל, שומע) לשמוע ולהבין, אלא גם כדי לפגוש את הצרכים של המוסר (המדבר) להיות מושמע ומובן. הדיאלוג רוכש התכווננות, האטת קצב והקדשת זמן לשמוע ללא פרשנויות ושיפוטיות את האחר. הדיאלוג בעצם אומר, בצורה ברורה "אני מכבד את השונות שלך, אני רוצה ללמוד מזה ואני רוצה לחלוק את שלי איתך".

הלמידה המשמעותית ביותר על האימאגו זה ההבחנה בין שני העולמות. בכל דבר שמעורבים בו שני אנשים, יש שם תמיד שתי מציאויות. המציאויות האלו תמיד יהיו שונות אם באופן מזערי או משמעותי. המציאות של השני יכולה להיות מובנת, מקובלת, מוערכת או אהובה ולא חייבת להיות זהה לשלנו.

מציאת אהבה אמיתית

הדיאלוג חייב גם להיהפך למעשים: אנחנו מעניקים לבני הזוג שלנו את מה שהם זקוקים לו, ולא רק את מה שקל לתת להם. ביחסים מודעים אנחנו מסכימים להשתנות כדי לתת לבני הזוג שלנו את מה שהם זקוקים לו. זה רעיון מהפכני. הרעיון הקונבנציונלי אומר שאנשים לא משתנים, שאנשים אמורים פשוט לקבל האחד את השני כמו שהם. זה אומר שזה הגורל שלנו ועלינו להישאר בתוך האין שמחה שלנו. אבל ללא שינוי, אין צמיחה.

שינוי הוא הזרז לריפוי. בשינוי לטובת בני הזוג שלנו אנחנו מרפאים חוויות כואבות שלנו. ההתנהגות שלנו נובעת כתגובה למה שאנחנו עברנו וחווינו, כהסתגלות להפסד. בלהעניק לבני הזוג שלנו מה שקשה לנו לתת, אלינו להוציא את האני החבוי שלנו לאור. החלק שבנו שחי. כשאנחנו נשנה את התנהגותנו כתגובה לבני הזוג שלנו – אנחנו נבריא את בני הזוג שלנו ואת עצמנו.

תהליך זה נקרא מתיחה. עלינו להתגבר על הפחד ולעשות מה שהכי לא טבעי לנו. זה נראה כאילו אנחנו מאבדים את עצמנו אבל אנחנו בעצם "לא אנחנו" כעת. רק בתהליך זה נקבל את עצמנו בחזרה. את השלמות.

עם הזמן כשנחווה את אהבתו של בן הזוג אלינו, כשהם לומדים ומקבלים את האני החבוי שלנו, ובעת המתיחה שלנו לאהבת בן הזוג שלנו, הכאב שלנו ייעלם. אנחנו מקבעים מחדש ראייה אמפתית לבני הזוג שלנו ותחושת חיבור שאיבדנו בכאב הילדות. לראשונה אנחנו מצליחים לראות את בני הזוג שלנו כמו שהם, עם העולם הפרטי שלהם עם המשמעות האישית שלהם, התחושות שלהם לגבי החלום שלהם, ואל כשלוחה שלנו או כציפייה שהם יהיו כמונו. אנחנו כבר לא נגיד: "אהבת את הסרט הנוראי הזה?" אלא "תספר לי מה אהבת בסרט, אני רוצה לדעת מה אתה חושב ואיך אתה חושב…".

לבסוף, אנחנו יכולים להירגע. הכל בסדר

יחסים מודעים הם דרך רוחנית שמובילה אותנו הביתה, לחיות ולהנאות ולתחושת האחדות אתה התחלנו את הקשר. דרך תרגול האימאגו אנחנו נוהגים להביע את האהבה שלנו האופן יומי, בדרים קטנות או גדולות. במילים אחרות, כדי להעניק לבני הזוג שלנו את מה שהם צריכים, אנחנו לומדים לאהוב. השינוי של היחסים לא קורה באופן מהיר וקל, זהו מסע חיים.

לחיזוק ושיפור הקשר הזוגי  לחצו כאן