התקשורת הבין אישית בין בני הזוג משקפת את ההתנהלות ביניהם בחיי היומיום.
שינוי תקשורת חסרת כבוד לתקשורת מבינה, מכילה ואוהדת תשנה בהתאם גם את ההתנהגות הזוגית ללא מאמצים מיותרים.

ציפיות – לעתים אנחנו מצפים שבני זוגנו יבין אותנו. יידע מה אנחנו צריכים בכל עת ויהיה קשוב לצרכינו גם מבלי לומר אותם באמת. בעיקר אם אתם נשואים שנים רבות. ציפייה זו שגויה מיסודה. אנחנו בני אדם ולא קוסמים. איננו יודעים לקרוא מחשבות ואיננו יודעים מה בן הזוג רוצה או צריך מבלי שיגיד לנו.
יש אנשים רגישים יותר או פחות ויש כאלו שיודעים "לקרוא" תווי פנים והבעות פנים אך רובנו חסרים את היכולת "לקרוא" את הצרכים של האחר. אנו צריכים ללמוד לבקש, ללמוד להגיד את אשר על לבנו. במילים פשוטות ובנימה חיובית אנחנו יכולים לבקש כל אשר נרצה מבן זוגנו.

במקום להגיד: "אני עייפה והבית הפוך" ובעצם לחשוב שבן זוגנו "הבין" אותנו ומיד יקום ויעזור לנו לסדר את הבית…
ניתן לומר: "אני עייפה מאוד וצריך לסדר את הבית. בוא נעשה את זה יחד. זה יקל עלי"…

טון דיבור – אף אחד לא אוהב שמדברים אליו בקול רם ומאיים וכך בני זוגנו. אם נאמר את מה שאנחנו רוצים בנועם, בנימה חיובית ובהתחשבות נקבל תוצאות הרבה יותר טובות והיענות מבן הזוג מאשר אם נצעק, נאיים או נדבר בציניות.
במקום בשלילה נדבר בחיוב: במקום "אני לא מבקשת כי אתה אף פעם לא עוזר לי" נאמר "אני ממש זקוקה לעזרתך. אתה יכול לעזור לי?" – כל פנייה תיענה.

הבעות פנים – חלק בלתי נפרד משפת גוף בה גם אם לא נדבר, התקשורת הבלתי מילולית תעשה את שלה… אם נדבר בטון נעים ומתחשב אך נעוות את הפנים בזלזול או נראה סלידה – הדברים לא יעברו בהקשר הרצוי. לכן, גם להבעות הפנים צריך להתייחס ולהשתדל לשים לב אליהן. לעתים הן יוצאות מבלי שהתכוונו, באופן ספונטני.
עיקום הפנים בזלזול מראה את מה שיש אצלנו בפנים.

סוגי דיבור – לכל אדם סוג הדיבור שלו ואופן הדיבור המאפיין אותו. יש אנשים שמדברים לאט, יש המדברים מהר. יש שתקנים ויש אנשים שמעמיסים בדיבור…יש אנשים שמדברים בציניות ויש אנשים רגישים.
החכמה היא להבין מהי שפת בן הזוג ולהתאים עצמנו אליו. בן זוג שמדבר בציניות יעליב את בן הזוג הרגשני. עליו ללמוד להפחית בדיבור הציני ועל בן הזוג הרגיש ללמוד להבין שהציניות לא מכוונת ישירות אליו אלא זוהי צורת הדיבור. הכוונה היא לבוא האחד לקראת השני ולהבין את שפתו.
המדברים מהר יאטו את קצב דיבורם (למידה שמצליחה בסופו של דבר) והאטיים ייאלצו לדבר בצורה ספונטנית ומהירה יותר על מנת שלא יתישו את בני זוגם.

שפת דיבור – כאשר אני רוצה להתלונן בפני בן זוגי עלי להגיע בנימה חיובית ולא להטיח בו האשמות. בכל מקרה ומעשה שני בני הזוג יכולים להיות אשמים או רוצים לצאת צודקים. עלינו ללמוד בשפת "האני".
לא להגיד "אתה כל הזמן עסוק בענייניך ולא שם לב לעבודה הרבה בבית" אלא לדבר בשפת האני ולומר: "אני מרגישה שבזמן האחרון עול הטיפול בבית נופל עלי ואני זקוקה להתערבותך ועזרתך". השפה בה אנחנו מדברים קריטית לתרומתה בהקשר הזוגי. עלינו להבין את בני זוגנו.

הבנה – האם אנחנו באמת רוצים להבין את בני זוגנו או לא ממש רוצים להתאמץ? האם כשבני זוגנו מדברים אלינו אנחנו באמת קשובים לצורכיהם או מתעניינים בתועלת לעצמנו?
האם אנחנו באמת מבינים מה שמדברים אלינו? מנסים לקלוט בין השורות את הצורך של בן הזוג, את המצוקה שלו? רק אם תנסו להבין אותם תגלו עולם אחר. תגלו שלשניכם אותה מטרה – רק הדרכים שונות. תגלו שאתם רוצים את אותם הדברים – רק באופן שונה.
אז תנו לבני הזוג להסביר את עצמם בכך שתקשיבו ולא תתפרצו לדבריהם. תנסו להבין אותם. רק שם תוכלו לפגוש אותם באמת.


השפה המדוברת בין בני הזוג צריכה להיות מכבדת, מכילה, אמפתית וחיובית ככל שניתן.

 

לחיזוק ושיפור הקשר הזוגי  לחצו כאן 
לקבלת ניוזלטר שבועי לדרכים לזוגיות מאושרת לחצו כאן
לוידאוטיפים בערוץ היוטיוב שלי לחצו כאן 
לקהילה סגורה בפייסבוק "זוגיות שכזאת פרק א פרק ב" לחצו כאן