פסח ראשון בלי הילדים

 

חג הפסח מתחיל לפחות חודש לפני ערב החג. כבר חודשים שאנשים מתכננים היכן הם יחגגו את החג, מי מזמין אותם או כמה אנשים הם יכולים לארח בביתם. זוגות מתחילים לחשוב היכן יהיו בערב החג ולא פעם הנושא מוביל למריבה.
אבל למי שהתגרש לא מזמן החגים נראים קצת אחרת. החגים מסמלים עבורם תקופה של בדידות, ואם לוח השנה מצביע על כך שהם יהיו גם ללא הילדים השנה (הם אצל בני הזוג לפי הסדרי הראייה) אז הבדידות הולכת וגדלה.

תחושת הבדידות

אני לא אשכח את היום הזה בו הודעתי לאמי שאגיע לסדר לבד, בלי בתי שהיתה אז בת 3 וקצת.
התגרשנו כשהיא היתה קצת יותר משנה וזו היתה הפעם הראשונה שהיא לא היתה אתי בפסח.
אמי, בחרדה מוחלטת שאלה: "מה??? היא לא תהיה אתנו בערב החג? והיא כל-כך קטנה, איזה חג זה יהיה בלעדיה?"
ואני מצאתי את עצמי צריכה לעודד את אמי ולתמוך בה במקום ההיפך: "לא, אמא. זה בסדר. זה התור שלו.
שנה שעברה היא היתה אתנו ובשביל זה יש הסדרי ראייה. הכל יהיה בסדר ונחגוג כרגיל.
חוץ מזה, אמא, שלמחרת החג בצהריים את כבר תראי אותה".

 

הדיו עוד לא התייבש על מסמכי הגירושים או החוזים לפירוק הנישואים וכבר מגיע החג המשפחתי הזה שמדגיש לנו עוד יותר את בדידותנו ותחושת הלבד.
החג הזה מסמל משפחתיות והתחדשות וטוהר וקדושה – ואנחנו לבד. בלי הילדים כי הם אצל הגרושים.
וזה לא משנה אם אנחנו מוזמנים לעשות את החג עם המשפחה המצומצמת או הענקית שלנו. התחושה היא תחושה שמשהו חסר לנו. שהגענו לאירוע ושכחנו משהו בבית.
גם ככה קשה לנו. אז לקחת מאתנו את הילדים בחג הגדול הזה? בחג הזה שמדברים עליו כבר חודשים לפני "אצל מי אתם בחג"?

אנחנו בעיני החברה

מחשבות ותחושות מטרידות מתחילות למלא את מוחנו.
תחושת העצב שהילדים לא אתנו, לא ישמחו לצדנו ולא נראה אותם בשמחתם, והמחשבות האם הם נהנים אצל הגרוש? האם טעים להם? האם הוא שם לב שהילדה צריכה לשירותים והאם הוא יחליף לקטן בזמן את החיתולים?
הדאגה מכרסמת את לבנו, הגעגועים אליהם לא נותנים לנו מנוח ובכלל החג הזה בלעדיהם הוא עצוב. בא לנו לבכות במקום לחייך. כולם לידינו עם המשפחות, הילדים, ורק אנחנו בודדים.
ואולי עכשיו הדודה בקצה השולחן תבחן אותי במבט של "אמרתי לך שהוא לא בשבילך" ואולי בת הדודה תסתכל עלי במבט של "איזה מסכנה, לחגוג לגמרי לבד".
לא חסר לנו לספר לעצמנו סיפורים על איך החברה או המשפחה רואה אותנו עכשיו. מרחמת עלינו. זה לא נעים ובטח שלא מוסיף לתחושת הביטחון.

 

החולצה נשארת נקיה

האמת, אני עצמי לא הרגשתי כזו מועקה או בדידות.
היה לי נחמד קצת לקחת פסק זמן בארוחה חגיגית ולהנות מהאוכל והשיח במקום לדאוג ולנקות ולבדר את בתי הקטנה.
לא שאני לא אוהבת אותה ולא הייתי עושה זאת בשמחה, אך אם אין ברירה והיא לא אצלי, אז אני לא חושבת שאני צריכה לבכות על זה.

נראה לי דווקא נחמד ללכת לארוחה החגיגית עם חולצה לבנה ומגוהצת ולחזור הביתה כשהיא באותו מצב. נראה לי נחמד דווקא לשתות 4 כוסות יין לפי ההלכה… להישאר עד מאוחר. לחזור הביתה ולצנוח על המיטה בלי לדאוג ולהשכיב מישהו אחר. לקום מאוחר, להזדחל לקומקום החשמלי ולהנות משקט, שלווה או מוסיקה טובה.

מותר לנו להרגיש להיות לבד

אני טוענת שאנחנו צריכים לקחת את החיים בפרופורציה.
שאם אין ברירה, ובאמת אין ברירה, אז למה לשבת ולבכות? למה לא לקחת את זה למקום אחר.
זה לא אומר שאנחנו לא טובים. שאנחנו לא אוהבים את ילדינו. שאנחנו לא דואגים להם. זה אומר שהשנה הם שם, ואנחנו פה. לבד. ומותר לנו.
אנחנו לא צריכים להראות לכולם את האהבה שלנו אליהם בזה שנבכה. לא צריך להוכיח שהם חשובים לנו בזה שלא נעמוד בערב אחד בלעדיהם…
אני משתדלת שלא להכניס את עצמי לרגשנות מיותרת שרק תעכיר את מצב הרוח שלי. אני יכולה בקלות למרר על רע הגזירה. על הבדידות שלי. על כך שבחג אני בלי החצי השני שלי (בתי) ועל כמה אני מסכנה ואולי לא צריך את החג הזה בכלל.
נכון שהיה יותר כייף שהיא תהיה אתי… אבל…

אנחנו יכולים להנות מזמן שהוא רק שלנו והוא אולי החלום של כל הורה אחר שיושב סביב השולחן.
אני בוחרת להתעלם מהשאלות המציקות של האחרים. מהמבטים. זה לגמרי שלהם, ואני לא בטוחה שזה לא מקנאה או תחושות של חוסר הבנה.

אם לא נעים להם, שיישאר אצלם. אני דואגת להכניס אלי את מה שטוב ונעים.

המלצות לשבירת הבדידות

אני מודעת לתחושות הקשות של הלבד. יחד עם זאת, יש פעולות שאפשר לעשות על מנת להקל על תחושות הבדידות, העצב או המועקה.

פשוט עוד ארוחה. אני ממליצה למי שנמצא לבדו בערב החג לחשוב על כך כעוד ארוחה. ארוחה חגיגית עם קריאת הגדה, אבל בעצם ארוחה. זכרו ששנה הבאה ילדיכם יהיו אתכם ואפילו כבר למחרת הארוחה. תחשבו חיובי, תחשבו קדימה, תחשבו על המזל שיש לכם להנות קצת לבד.

תחושת הבדידות נחלשת. ואני יכולה להרגיע אתכם שעם הזמן התחושות האלו הולכות ונחלשות, ואולי גם תפגשו בבני זוג חדשים ואז בכלל לא תהיו לבד. יחד עם זאת, קחו את עצמכם בשתי ידיים ותבינו שככה זה יהיה כל שנתיים ויפגוש אתכם גם בראש השנה ובעוד חגים. אז במקום להכניס את עצמכם למרה שחורה, תלמדו לראות את החיובי בזה ולהוציא את עצמכם מהעצבות לשמחה וחירות.

תכנון תכניות. ואם אתם נמצאים בימים נוספים וארוכים ללא הילדים, תתכננו לכם כבר עכשיו תכניות. תכניות שימלאו את זמנכם. שישכיחו את הקושי והעצב ללא ילדיכם. תארגנו מפגש עם חברים, טיולים שונים, פרוייקטים בבית שלא היה לכם זמן להשלים, תשמעו מוזיקה שאתם אוהבים בקולי קולות או תכינו ספרים או סרטים לשעת הצורך.

תחגגו היכן שנוח לכם. תחגגו את החג היכן שנוח לכם. היכן שתרגישו הכי טוב. ייתכן ותרצו לחגוג עם הגרושים והילדים ביחד. לכו על זה. אולי בחיק משפחתכם שתוכל להכיל אתכם עם העצב ותחושות המועקה. אולי עם חברים… אל תישארו לבד. זה רק יעצים את התחושות הלא נעימות.

בקשו אמפתיה מהסביבה. בקשו מבני המשפחה שלא יעיקו עליכם עם שאלות מביכות או שיחות על הילדים. בקשו כל מה שנראה לכם שיקל עליכם בארוחת החג או בימים שאתם לבד. אין בושה בלהיות לבד בחג, או בודדים ללא בני זוג. זה מצב נתון, בו אנחנו פרודים או גרושים והילדים לפי ההסדר לא נמצאים אתנו השנה. נקודה. בקשו שיפסיקו להסתכל עליכם כמסכנים ויורידו את המבטים המרחמים.

עשו כל מה שאתם יכולים על מנת להקל על עצמכם. תחשבו חיובי תהנו מהחג ומתחושת הרווקות שייתכן והתגעגעתם אליה במקצת. תנסו למצוא בכל דבר את החירות שלכם. תבחרו להיות חופשיים ולבחור במה שנוח לכם.
חג שמח.

 

לקבוצה סגורה בפייסבוק "משפחה פרק ב" לחצו כאן
לקבלת ניוזלטר שבועי לדרכים לזוגיות מאושרת לחצו כאן
לקבלת ניוזלטר שבועי להתנהלות נכונה בפרק ב'  לחצו כאן 
לוידאוטיפים בערוץ היוטיוב שלי לחצו כאן 
לדף שלי בפייסבוק לחצו כאן

פסח בזוגיות במשבר או בפרק ב'

 

פסח הוא חג משפחתי, אביבי, מקודש. אנחנו מתכוננים אליו כבר חודשים.
מחשבים את מי נזמין ואל מי נלך. קונים בגדים חגיגיים ולבנים,
מתכננים ארוחות גדולות וחגיגיות, מכינים את ההגדות
וחושבים על המפגש עם המשפחה המורחבת, בדרך כלל.

 

אבל לא כולם חוגגים עם המשפחה או לפי מה שמקובל.
יש שחוגגים קצת אחרת.
במיוחד אנשי פרק ב' שאצלם החגים מביאים גם
תחושות של בדידות, עצב ואפילו כישלון.
החברה מדגישה את עניין המשפחתיות גם בפרסומות,
בבתי הספר או באווירה הכללית ותחושה זו לעתים פוגעת
במי שנמצא לבד בעקבות גירושים או בעיות בזוגיות.

לא חייבים לקיים את החג לפי איך שמקובל
עם המשפחה המורחבת.
אפשר לפתור את התחושות הלא נעימות
שמלוות את אנשי פרק ב' בדרכים אחרות.

עם הגרושים

הם התגרשו לפני שנה וקצת.
הגירושים היו בסדר. הם השתדלו לא לריב ולא לצאת למלחמה.
עדיין היה קצת קשה, והאגו… אך מהר מאוד הם התעשתו.
הבינו שאם הם רוצים להמשיך את פרק ב' בטוב
ובעיקר לתת לילדים הרגשה טובה וביטחון בשני ההורים
שנמצאים לצדם תמיד,
הם צריכים לשלב כוחות וידיים
וללכת האחד לטובת השני ככל שניתן.

אין להם בני זוג חדשים כרגע,
והם ביחסים טובים ולכן החליטו שאת הסדר השנה
הם יחגגו ביחד אצל משפחתו.
הילדים יחוו את שניהם, יהנו משני ההורים שחוגגים אתם.
הם עצמם יחזקו את הקשר החברי ביניהם,
לא כדי להיות חברים טובים האחד של השניה
אלא כדי ללמוד להיות ביחד גם אם נפרדו.
גם אם התגרשו. הם עדיין אהבו ויצרו משפחה
והם לא חושבים שצריך להתנתק בחגים אם אין צורך.

הם סיכמו שבעתיד
אם זה יפריע לבני הזוג החדשים שלהם
בפרק ב' אז יחגגו את החגים בנפרד,
אך כרגע זה מתאים לשניהם ובטח לילדיהם
שלא חווים עצב או נטישה
אלא חווים את הוריהם ביחד דבר שמשח את לבם.

עם חברים

הוא התגרש לפני מספר שנים
אך המשפחה שלו לא השלימה עם גירושיו.
לא השלימה עם זה שבנם לא צלח את הקשר,
שהוא נמצא בפרק ב' ועדיין בלי חברה,
לא השלימה עם זה שהם רואים פחות את הנכדים,
לא השלימה עם זה שהוא נפרד מכלה שהם מאוד אהבו.

לאט לאט הוא התרחק מהם
כי כבר לא נוח לו להימצא לידם.
הם לא מבינים אותו, לא מראים אמפתיה
וממשיכים להדגיש בפניו את העובדה שהוא לא היה בסדר.
לידם הוא מרגיש שנכשל. הוא מרגיש חסר ביטחון ולא אהוב.

הוא החליט להעביר את החג אצל חברים
ליד הכינרת. אצלם יחגוג וגם יישן.
בבוקר למחרת הוא וחברו ישוטו במפרשיות שהם כל-כך אוהבים.

עם המשפחה הגרעינית

הם הגיעו אלי לפני מספר חודשים.
זוג מקסים שאוהב האחד את השניה
אך עם קשיים עם המשפחות המורחבות,
דבר שגרם לנתק ביניהם וכמעט לפרידה.

זו לא מסתדרת עם משפחתו
וזה לא מסתדר עם משפחתה.
היא נושלה ממקומה הטוב אצל משפחתו
כאשר הגיעה גיסה מניפולטיבית ונחמדה מדי (לפי דעתה)
והוא פשוט לא אהוב על ידי הוריה.

כמובן שהקשיים יושבים על בעיות
שכבר קיימות אצלם והמשפחות
הם תירוץ או תוספת נכבדת לתסכולים שלהם.

את החג הם החליטו לעשות לבד,
עם שני ילדיהם הקטנים. לא ממקום של חוסר ברירה,
אלא ממקום של מחשבה והחלטה.
הם בדרך חדשה, הם בדרך בה הם מתאמצים מאוד
לראות האחד את השניה, להרגיש שוב את האהבה
והחיבה שהיו מנת חלקם עד לא מזמן.
כל היענות לאחת המשפחות תגרור כעס או מתח
מצד בן הזוג השני ותדרדר את הדרך שעשו עד עכשיו.

על כן הם החליטו שכדי להמשיך בתהליך
בו הם מנסים להתקרב האחד לשניה בחזרה
,
הם יחגגו את החג כמשפחה קטנה ומאוחדת.
הבעל ישמח מאוד לבשל עם אשתו
והיא מצדה תשמח לקנות לו לחג חולצה לבנה חדשה.
הם יעשו דברים האחד למען השניה,
ישבו בשולחן החג היפה עם ילדיהם
ויחגגו בלב שלם את ההתחדשות שלהם. את הניסיון לקרבה.

לסיכום

תהיו נאמנים לעצמכם ועשו את מה שטוב לכם,
כל עוד אתם לא פוגעים באחרים
והסבירו להם בעדינות את המניעים להתנהגותכם ובחירתכם
כי לא כולם חוגגים לפי איך שצריך או מה שמצופה מאתנו.
לכל אחד צריכה להיות האמונה שמה שהוא עושה זה
ממקום של שלמות ושלווה.
לא ממקום של לרצות את החברה או לחשוב
מה יגידו עלינו החברים או המשפחה.
אלא ממקום שממנו אנחנו לומדים על עצמנו.
מה יעשה לנו טוב ואיך מהתנהגות זו נוכל לצמוח.

חג שמח! 

לקבוצה סגורה בפייסבוק "משפחה פרק ב" לחצו כאן
לקבלת ניוזלטר שבועי לדרכים לזוגיות מאושרת לחצו כאן
לקבלת ניוזלטר שבועי להתנהלות נכונה בפרק ב'  לחצו כאן 
לוידאוטיפים בערוץ היוטיוב שלי לחצו כאן 
לדף שלי בפייסבוק לחצו כאן

איזה בן זוג מתאים לי באמת?

ציטוט מעולם הכלכלה: "אם לא תעצבו תכנית חיים משלכם, רוב הסיכויים שתיפלו לתוך תכנית של מישהו אחר.
ותנחשו מה הם תכננו בשבילכם? לא הרבה" ג'ים רון

נאמר ועשיתם בדק בית עצמי על השיפורים והתיקונים מפרק א' והדרך הנכונה לכם לפרק ב'.
נאמר ואתם כבר מוכנים לפרק ב'.
האם יצא לכם לשבת ולחשוב מה אתם מחפשים בזוגיות פרק ב'?

על מה אתם שמים הפעם דגש, לאיזה בן זוג אתם מכוונים?

אנחנו, בני האדם, נוהגים לחשוב בדר"כ בצורה שלילית.
אנחנו יודעים טוב מאוד מה אנחנו לא אוהבים, מה אנחנו לא רוצים, לאן אנחנו לא מוכנים להגיע ופחות מה אנחנו כן…

אם נחשוב שלילי
יהיה קשה לנו לכוון ולמקד את מסלול חיינו.
אנחנו צריכים להתחיל לחשוב בצורה חיובית.
מה אנחנו כן מחפשים בבן הזוג.
אילו ערכים כן חשוב לנו שיהיו לו.
אילו תכונות
אפיונים
מה חשוב לנו יותר ומה חשוב לנו פחות
על מה אנחנו מוכנים לוותר ועל מה לא.

אז קחו נייר ועפרון

  1. רשמו את כל התכונות והאפיונים שחשובים לכם ושהייתם רוצים שיהיו אצל בן הזוג הבא.

קראו אותם שוב. תפנימו אותם. הם כתובים לכם שחור על גבי לבן.
כל ערך מבחינתכם הוא חשוב. אין נכון ולא נכון. לכל אחד הרשימה שלו.
(אני לצד "בן זוג אמין" רשמתי גם "גבוה"…)

  1. כתבו בצורה חיובית.

לא לכתוב "לא קנאי" אלא "אדם אמין"
לא לכתוב "לא נכה רגשית" אלא לכתוב "אמפתי ורגיש"
לא לכתוב "לא תקשורתי" אלא "איש שיח"
למה שנכוון לשם נגיע, לכן צריך להתכוונן לחיובי.

  1. כתבו בצורה הגיונית.
    אל תכוונו למשהו שממש קשה להשגה. היו ריאליים.
    קחו את החיים בצורה פרופורציונלית. הרי לא תוכלו באמת לקבל את כל הרשימה שהכנתם אצל אדם אחד.
  2. דרגו את הרשימה מהחשוב יותר אל החשוב פחות.
    בצורה כזו,תתקבל רשימה עם מודעות טובה יותר למה שאתם מחפשים, כאשר התכונות החשובות לכם בראש הרשימה ובהם תתמקדו.
    כאשר גלוי בפניכם "הרצוי" בזוגיות תוכלו לכוון ביתר קלות למציאת בן הזוג הנכון לכם.

שיהיה בהצלחה!

לחיזוק ושיפור הקשר הזוגי  לחצו כאן 
לקבוצה סגורה בפייסבוק "זוגיות שכזאת פרק א פרק ב" לחצו כאן
לקבלת ניוזלטר שבועי לדרכים לזוגיות מאושרת לחצו כאן
לוידאוטיפים בערוץ היוטיוב שלי לחצו כאן 

איך להצליח בפרק ב'

איך להצליח בפרק ב' זה סימן שאלה אחד גדול בפני זוגות רבים.
אני רוצה להזכיר לכם ש- 70% מזוגות פרק ב' לא מצליחים…

לא צולחים את הקשר.
וואי, ביאסתי אתכם?
אבל זה נתון. נתון עובדתי.
לא אני קבעתי אותו אז אין מה להתבאס עלי.

אני גם לא רוצה שתראו את זה ככה.
זו בעצם המתנה שלי אליכם.
ואיך זו מתנה?

כדאי שנבין אחת ולתמיד שאם לא נעשה על עצמנו עבודה
אז נגיע לכל החברויות העתידות שלנו
אם אותן ציפיות שהיו לנו בזוגיות הקודמת,
אותם דפוסי התנהגות שהכשילו אותנו בפעם הראשונה,
ועם חוסר הידיעה מי הוא בן הזוג האידיאלי עבורנו.

איך להצליח בפרק ב' זו לא סתם שאלה.
אלו צעדים שנצטרך לעשות.
כשלא נדע מי אנחנו ומי הכי מתאים לנו,
נבחר שוב בדפוס הלא מתאים, זה שדוחק אותנו לפינה.
שגם זו מתנה –
כי ברגע שאנחנו בוחרים בהם
ועושים עבודה עם עצמנו ומולם
אנחנו בעצם עוברים תהליך שמרפא אותנו (כן, כן, אותנו)
מפצעי העבר שלנו.

אז מהי אותה עבודה אתם שואלים?

1. להבין שאנחנו לא מושלמים. יש בנו חלקים טובים יותר וחלקים טובים פחות וביחד הם משלימים אותנו לדבר שלם.

2. לבדוק מהם התכונות הפחות טובות שלנו, החלקים הפחות נעימים שיש בנו לדוגמא:
חולי שליטה, חסרי יכולת לקבל ביקורת, צעקנים, רגזנים, קנאים, עצמאיים מדי, סגורים, שקרנים ועוד…

3. להיות מודעים לתכונות האלו ומתי הן באות לידי ביטוי. האם זה מול התנהגות ספציפית של בני הזוג, מול תגובות מסוימות שלהם או באופן כללי כשאנחנו חסרי סבלנות או לא מובנים.

4. כשאנחנו מודעים לפעולה או לדפוס הפחות טוב הזה – זה הזמן להתחיל לשלוט בו, לנטרל אותו, להתגבר על הקושי בניהולו, להתנהג הפוך מהרגיל, מהאוטומט שאנחנו עושים כה טוב…

איך להצליח בפרק ב'? הרי לכם מספר דוגמאות
– חולה השליטה שחייב לדעת כל דבר יתחיל להמעיט בתחקורים שלו,

– חסר היכולת לקבל ביקורת יתאפק ויגיב בחיוך ויגיד תודה על ביקורת שנשמעה אליו. בנוסף, בסתר ליבו יבין שזו מתנה עבורו כדי ללמוד איך הוא יכול להשתפר ולצמוח, ידבר עם עצמו לישכנע את עצמו לשמוע את הביקורת כדי לצמוח ממנה.

– זה שרגיל לצעוק ולהביע את המרמור שלו בדרך הזו יוריד את טון הדיבור שלו כדי לאפשר לאחרים לשמוע אותו באמת.

– הרגזן ישלוט ברגשותיו ע"י מספר נשימות עמוקות וחשיבה רציונלית ולא רגשית על מה הוא כן יכול לעשות ברגע זה למרות הכאב.

– העצמאי שמסתדר לגמרי לבד מדי יתחיל לבקש עזרה גם אם הוא יכול לעשות הכל בעצמו (כי בסוף הוא יקרוס).

– הסגור יתחיל לשתף לאט לאט בסיפורים רגילים ואח"כ ברגשות.

– השקרן? ייקח אחריות ויתמודד עם שקריו, יבין למה הוא צריך לשקר, למה זה משרת אותו ויתחיל להתנצל או יימנע מלכתחילה ויישא באחריות שלו לפעולות שבגינן הוא שיקר.

– והקנאי? הוא צריך "פשוט" להתחיל לסמוך על… (והמילה 'פשוט' במרכאות כי זו לא עבודה קלה, אך הוא יצטרך בסופו של דבר לתת אמון בבני הזוג)

פשוט? ממש לא.
אבל זו הדרך וצריך לדעת ללכת אותה.

מי שלא ישתדל לפחות לעשות כן, צפוי להישאר כלוא בדפוסים המוכרים והידועים לו ובאזור הנוחות שלו.
חייו ימשיכו להתנהל כפי שהתנהלו עד היום.
חייו יגדלו ויתפתחו רק כשהוא ייצא מאזור הנוחות שלו… 

אז המתנה שלי אליכם היא שנדע כולנו לא לקחת את חיינו ובני זוגנו כמובנים מאליהם,
לשים לב להתנהגות שלנו ולא לחפש את הבעיה או את השלילי אצל בני הזוג שלנו
כי 70% מזוגות פרק ב' לא מצליחים ואנחנו פה כדי לשנות את הנתון הזה
וזה מתחיל בנו!

 

אפשר להצליח בפרק ב' ולהתגבר על המשברים או הקשיים.
עבורכם ישבתי וכתבתי סדנה מקיפה ומקצועית ביותר.
לסדנה "להצליח בפרק ב" הקרובה אליכם לחצו כאן 

לקבוצה סגורה בפייסבוק "זוגיות שכזאת פרק א פרק ב" לחצו כאן
לקבלת ניוזלטר שבועי להתנהלות נכונה בפרק ב'  לחצו כאן 
לוידאוטיפים בערוץ היוטיוב שלי לחצו כאן 

יש דבר כזה פרידה קלה?

מי מאתנו לא חווה פרידה מכל סוג שהוא בחייו. פרידה מאדם אהוב, מחברים, ממשפחה או אהבת ילדות. פרידה מבן זוג עקב מוות פתאומי או ידוע מראש. בכל מקרה פרידה היא לא דבר קל והיא מגיעה בעוצמות שונות התלויות בפרשנות שאנחנו נותנים לה, לקרבה שלנו אל אותו אדם והרגשות שמתלווים לכך. אנחנו פגועים, מיוסרים, כועסים, מרגישים מרומים, מתוסכלים, חסרי אונים, חסרי ביטחון, מוטיבציה ועוד ועוד רגשות שליליים כואבים ומייסרים.

תהליך גמילה

יש הטוענים שפרידה היא תהליך גמילה לכל דבר. שאם לא עוברים את תהליך הפרידה/גירושים בצורה מאוזנת ניתן להגיע גם להתמכרויות ואובססיה לאדם. זכור לי מקרה שבו נהרגה אחת מילדות השכונה והוריה הגיבו בצורה שונה האחד מן השניה. האב הגיב בצורה קשה וכואבת לשכול, הוא ביקר את קברה של בתו באופן יומיומי ודיבר עליה בלי הרף. הוא לא הפסיק להתעסק במחשבות עליה ודבר זה גרם להתרחקות בין בני הזוג ובסופו של דבר גם לגירושים. תגובתו הקשה של האב למות בתו השפיעה על היחסים בין ההורים, על התפקוד בבית ועל הקושי לחזור לשגרה גם בעבור שאר הילדים.

נכון, פרידה מהיקרים לנו מכל היא כואבת מאוד ומותירה את אחד מבני הזוג לעתים בתדהמה  וללא כל מוכנות לבאות. בסיכום זה אתייחס בעיקר לפרידות מבני זוג.
יש פרידות ידועות מראש ומוסכמות על בני הזוג ויש פרידות פתאומיות בהם בן זוג אחד מודיע שהוא עוזב מחר (!) את הבית. יש פרידות בהם מחליטים בני הזוג להתגרש אך לוקח זמן עד אשר הם מתארגנים על פרידה מוסכמת. בכל מקרה, שום פרידה היא לא קלה ולאף אחד מהצדדים.

דיכאון לאחר פרידה

"אני ממש בדיכאון" או "אני לא מצליח לצאת מהדיכאון" אלו לא סתם מילים שנשלחות לאוויר ורבים מאתנו חווים רמות שונות של דיכאון. מסתבר שלאחר פרידה אנחנו חשים מערבולת של תחושות, בעיקר שליליות כמו עצב, בדידות, ייאוש, כעס, אובדן תקווה ואפילו אובדן ערך עצמי: "מי ירצה אותי עכשיו בכלל", "איך אוכל להמשיך מכאן, אני כלום בלעדיו".
גם התופעות שבאות בתקופה זו מאפיינות רמות שונות של דיכאון. תופעות כמו עייפות יתר או חוסר עייפות, חוסר תיאבון או זלילה חסרת מעצורים, חוסר ריכוז, בכי, כאבים בחזה ועוד תופעות פיסיות שמשפיעות על התפקוד הרגיל שלנו ביומיום.
זה לא יוצא דופן אך יש לשים לב שהתסמינים הללו פוחתים בעוצמתם עם הזמן ואם לא, ניתן להתייעץ עם רופא או לקבל ייעוץ מקצועי.

כמה זמן נמשך הדיכאון

יש הטוענים שהכי קשה זה השבועיים שנלווים למועד הפרידה. קשה לנו לחשוב על עצמנו לבד, על המשך התפקוד היומי שלנו, אם אנחנו מפרקים משפחה יש הרבה מהלכים ואחריות על הילדים ועל נפשם העדינה. אנחנו כועסים מאוד ופועלים מתוך רגשות ולא כל-כך מתוך פעולות רציונליות. אנחנו יכולים לצעוק על הילדים בלי סיבה או להפסיד כמה ימי עבודה בגלל חוסר יכולת לחשוב בצורה מאוזנת. הנפש שלנו מתערערת, התגובות שלנו הופכות להיות תגובות הישרדותיות, קיצוניות וזה לא הזמן להחליט החלטות הרות גורל.
השבועיים הראשונים לאחר פרידה הם עוצמתיים ובהם אנחנו בעיקר בוכים, חווים חוסר חשק ושמחה, חולשה, כאבי ראש ואפילו בחילות. כהורים לילדים, הייתי מייעצת לשים את הילדים אצל חברים או משפחה כמה שיותר כדי שלא יראו את ההתמוטטות שעוברים לפעמים ההורים עצמם. הילדים היו רוצים לראות בהורים סלע איתן שידע לתמוך במצוקה שלהם…

לאחר שבועיים אמור להמשיך תהליך של חזרה לשגרה. זה לא אומר לשכוח מה היה או לא להיות מעורבים בתהליכים כואבים של פרידה, אלא הסימפטומים הרגשיים והפיסיים מתחילים להראות ירידה. אנחנו מתעסקים פחות בפרוד, מתחילים לשים לב לדברים אחרים, להתעסק בדברים אחרים ולחזור לעבודה ולשגרה. אנחנו גם חזקים יותר עבור הילדים שלנו. תהליך הפרידה יכול להימשך אפילו שנה שלמה. לכל אחד הזמן שלו לעכל את מה שעבר וזה משתנה גם מנסיבות כאלו או אחרות.

תהליך האבל

מבחינה מחקרית תהליך פרידה הוא כמו תהליך אבל על אדם יקר שנפטר. מדוע? כי זה תהליך בו אנחנו מתאבלים על חלום שהיה. על פנטזיה שרצינו להגשים, על זוגיות וקשר קרוב עם מישהו שילווה אותנו בחיינו, יהיה עד לחיינו ולאדם המדהים שאנחנו, שיעזור לנו לצמוח ולהתפתח ושאתו נהנה ונצחק ונהיה מאושרים. שאתו נקים משפחה ונהפוך להורים ובכלל, יש הרבה דברים שמפסידים בפרידות.

מפסידים חבר, מפסידים עזרה, תמיכה. המצב הכלכלי מתדרדר ולעתים נראה שהוא בלתי אפשרי. החיים הופכים קשים יותר ואנחנו צריכים להתאבל על כל התהליך הזה. לא ממש לשקוע לרחמים עצמיים אבל כן לתת לעצמנו לחשוב על כל הדברים שיקרו או קורים ולאט לאט לצאת מהמצב ולחשוב על אפשרויות שיקום, קידום וצמיחה עצמית.

הזוגיות היא הגדרת סטטוס ובטח במדינה מסורתית כמו שלנו לפיה אנחנו מוגדרים בהשוואה לסביבה. "מה, אין לך חבר?", "מה, עוד לא התחתנת?" וכמובן המשפטים: "תראי אותה, מסכנה. הוא עזב אותה". אנחנו מנפצים את האשליה של קשר אידיאלי כפי שהחברה מציגה לנו ושמבקשת מאתנו מאוד יפה להמשיך בקו זה.

כן. אנחנו מתאבלים על החום והאהבה שלא נקבל כרגע. על המגע שיהיה חסר. זה בסדר. מותר לנו. גם אם הוא או היא *** **נות וגם אם אנחנו הם אלו שיזמנו את הפרידה. יש לזכור שגם לתהליך האבל יש מועד סיום ואם זה יעזור אז ממש להקציב לנו דד ליין שבו נומר לעצמנו שצריך להמשיך הלאה. חשוב לא לשקוע עמוק מדי.

מה המטרה של זה?

יש האומרים שהמטרה של הדיכאון הזה הוא דווקא להאט את קצב החיים שלנו, לתת לנו זמן לשקוע במחשבות על הקשר שהיה, מה התערער בו, מתי או למה הוא הסתיים. זוהי תקופה בה אנחנו יכולים להגיע לתובנות על הזוגיות שהיתה ולהסיק מסקנות לטובת הקשר הבא. אין טעם להאשים את בני הזוג אלא לחשוב מה היה שם שדרדר את המצב ומה עלינו לשפר או לשנות לזוגיות הבאה.
במקום זאת, אנחנו נוהגים לשקוע לתוך הכאב, השלכת חצים הדדיים, עצב, להיות בדיכאון לשם דיכאון ולא עוזרים לעצמנו להתאושש מזה. לא מגיעים למקום בו אנחנו אמורים לצאת מחוזקים יותר, על אף תחושת הכאב הגדולה.

למי קל יותר

ברור שקשה לנו, אם יזמנו את הפרידה או שנפרדו מאיתנו.
גם אם נראה לנו שלבן הזוג שהחליט על הפרידה קל יותר, הרי שגם הוא עובר תהליכים של ניתוק, רגשות אשם, עצב אם כי הותיר בן זוג עצוב ואפילו פירק משפחה. לא סתם נפרדים. נפרדים כי משהו לא עבד בתהליך. זה כמו בגידה שדרך אגב, הסיבה הכי פחות שכיחה לבגידה היא קיום יחסי מין. אנחנו בוגדים בגלל אלף סיבות אחרות כמו רצון לתשומת לב מבני הזוג, קשר זוגי לא מספק וכו'…
גם כאן, אם יש פרידה הדרגתית בני הזוג יכולים, בצורה אחראית לשים את האצבע על מה שהגדיל את הפער ביניהם. אם בני הזוג יכולים לחשוב על הפרידה בצורה רציונלית, במקום האשמות הדדיות, הם יגיעו למסקנה שברוב המקרים אין אחד שגרם לפרידה אלא ו היתה התנהלות כושלת ארוכת טווח של שניהם, אולי ברמות שונות. בכל מקרה לשני בני הזוג התקופה הזו היא קשה מנשוא, ייתכן שבהבדלים קלים בעוצמות.

ועוד דבר, ככל שנהיה תלותיים יותר בבני הזוג או חסרי ביטחון כך יהיה לנו קשה יותר בתהליך הפרידה. לא נדע להתמודד עם הגורל המר שנפל עלינו ולעתים נעשה הכל כדי להשאיר את הקשר שהיה, גם אם לא היה טוב. לפעמים גם נבטיח הבטחות שלא נוכל לעמוד בהם.

משחקים תופסת

באותו הקשר יש להדגיש שאין טעם בנדנודים או רדיפה בלתי פוסקת אחר הפרוד באמצעי הרשת השונים, ניסיונות לשיחה או שליחת מתווכחים. רגש האהבה הוא חזק ונשתדל להשאיר אותו אך אם אחד מבני הזוג כבר לא אוהב ומבקש להפסיק את הקשר אין מה להחזיר את מה שהיה. להיפך, הרדיפה הזו תרחיק אותו  מכם עוד יותר ותגרום לו לפעול בצורה שלא התכוון אליה מלכתחילה. בני הזוג נעשים חסרי סבלנות ומחמירים את המצב.

אותי לא רוצים?

תחושת ההלם שנלווית לפרידה היא גדולה. עולות אצלנו תחושות שאנחנו לא מספיק טובים כנראה בשביל שיילחמו עלינו. אנחנו לא מספיק חשובים בשביל הצד השני שככה הוא מוותר עלינו. אז אולי אנחנו מעריכים את עצמנו יותר מדי? אולי אנחנו לא כאלה טובים? כי אם עוזב אותי האדם שהכי קרוב אלי ושיודע עלי הכל אז אני אדם כנראה לא מספיק מושך, אטרקטיבי, חכם, רגיש וכו'. הסביבה אוהבת ומעריכה אותי אבל היא לא מכירה אותי מספיק טוב כמו אדם זה.
גם אם אנחנו יזמנו את הפרידה התחושות האלו עלו הרבה לפני, שכן לא היינו חושבים לרגע לעזוב מישהו שיתייחס אלינו בכבוד ובהערצה, נכון?

למה כל-כך קשה לנו?

כי רבאק, השקענו כל-כך הרבה בקשר הזה. התאמצנו ועשינו ועכשיו הכל יורד לטמיון.

בנוסף, התהליך הזוגי הוא המשך של מערכות יחסים שאותם חווינו במהלך חיינו. גם אם קשה לנו לראות את הקשר, פרידות מייצגות אצלנו לעתים קרובות חרדות נטישה שכמעט כולנו חווינו ברמה כזו או אחרת בילדות, חוויות של חוסר אונים, מוות של קרוב וכל פרידה מאפיינת קשרי עבר לא נעימים או זיכרונות קשים שעולים לנו בתת מודע בכל פעם מחדש.
מי שקיבל התייחסות יתרה בילדות לא יבין איך אפשר להיפרד ממנו. מי שלא טופל כראוי (או לא באופן עקבי) בילדות יחווה שוב את הרגשות שהתלוו לו בילדותו.

בנוסף, קשה לנו לחשוב בזמן זה על חברות חדשה, קשרים חדשים וזוגיות חדשה שתהיה מורכבת הרבה יותר מזו שהסתיימה. לפתוח את עצמנו שוב לאדם אחר, ללמוד מישהו אחר ולהשקיע שוב מאמצים, זמן ואנרגיות בקשר חדש.

אז מה לעשות?

בזמן כזה צריך לדעת שיהיה קשה.
להיות מודעים לקושי ולקבל את זה. לא להדחיק ולא "לשחק אותה" מול חברים.
תשתפו אותם ותנו למשפחה ולחברים להיות לכם לעזר.
תשתפו אותם כדי להקל על עצמכם וכדי לא להישאר לבד עם התחושות והמחשבות.

קחו אחריות  וקחו את עצמכם בידיים, גם בשביל הילדים.
תעשו עם עצמכם חושבים, מה קרה בקשר, איך המצב הגיע לפרידה ומה צריך לעשות כדי שזה לא יקרה שוב.

תתרכזו בדברים אחרים.
תיפגשו עם חברים, תחזרו לתחביבים ישנים, תעשו מדיטציות או נשימות, תשמרו על תזונה ופחות תתעסקו במצב ובפרוד.

התנתקו מהפרוד.
אל תעקבו אחריו ואחר פעולותיו כי זה יקשה עליכם את החזרה לשגרה.
התנתקות מהאקס תקל על ההתאוששות שלכם ועל התחושה החדשה של הבדידות שתחוו.

המעיטו מחשבות על נקמה.
הפחיתו מחשבות אלו כי הן יזינו אתכם כמו רעל לגוף ולנשמה.
זה ימשיך את ההתעסקות המיותרת שלכם בפרוד.

למרות הרצון להיכנס למיטה ולא לקום ממנה, הימנעו מכך.
תכריחו את עצמכם לקום ולעשות פעילויות עבורכם, עבור הילדים ועבור החזרה לשגרה.

תעשו המון ספורט!
הספורט משחרר אנדורפינים שפועלים כנגד הדיכאון וכאבי הראש ומאזנים תחושות שליליות של הגוף והנפש.

אל תתנו לייאוש להשתלט עליכם. זכרו שהחיים ממשיכים ושיש עוד הרבה אנשים שמתאימים לכם ובסופו של דבר תמצאו אותם.

היעזרו באנשי מקצוע או שתפנו לרופא משפחה שיוכל לעזור לכם במקרים רבים.

למדו לפתח חיים עשירים ומאושרים משל עצמכם ללא קשר ותלות באנשים אחרים.

הכאב בסופו של דבר יפוג ואתם תישארו עם למידות ותובנות שיערו לכם לבנות חיים חדשים עם חוויות חדשות ורבות.

תזכרו שהפרידה מרמזת על טיב הקשר ולא על האדם עצמו.
כל אחד מאיתנו הוא אחד יחיד ומיוחד עם פצעים ושריטות משלו, עם דפוסי התנהגות שלימדנו את עצמנו כתוצאה מהחיים שחווינו.
התגלגלנו להיכן שהגענו בלית ברירה ומתוך חוסר ידע לפתור את הדברים לבד.
אל תחשבו רעות על בני הזוג. היו רחמנים וחמלו עליהם. גם להם קשה.
גם הם לא ידעו לספק לכם את הצרכים שלכם וגם אתם כנראה לא ידעתם לספק להם. קרה. קורה. טבעי וקורה בכל העולם ובכל התרבויות.

אל תשמרו טינה. היו שמחים ואוהבים בלבכם. 

 

"אדם צועד קדימה לעבר צמיחה והתפתחות
או שהוא צועד אחורה על מנת להישאר בביטחון"
אברהם מאסלו

 

 

לקבוצה סגורה בפייסבוק "זוגיות שכזאת פרק א פרק ב" לחצו כאן
לקבלת ניוזלטר שבועי לדרכים לזוגיות מאושרת לחצו כאן
לקבלת ניוזלטר שבועי להתנהלות נכונה בפרק ב'  לחצו כאן 
לוידאוטיפים בערוץ היוטיוב שלי לחצו כאן 

מציאת פרק ב' בשבועות

לפי הקבלה, חג השבועות הוא הזמן האידיאלי למציאת הזיווג המושלם.
אז אני מזכירה לכם:
1. הזמן הטוב למצוא זוגיות הוא כאשר
סיימתם עם ה"אבל" על הזוגיות שהיתה.
גם אם אנחנו רצינו בגירושים או בפירוק היחסים הקודמים,
צריך לתת לעצמנו זמן לסיים את הקשר
גם מבחינה פנימית רגשית.
כי זה אבל על זוגיות שלא הצליחה. על חלום ששוב לא התממש.

 

2. לדעת מי אנחנו ומה הצרכים שלנו ביחסים.
איזה טיפוסים אנחנו מזמנים לחיינו
והאם הם מיטיבים אתנו או לא.
מה הכי חשוב לנו ואיזה טיפוס יכול למלא לנו
את הצורך הזה (באופן לא מודע ואוטומטי
אתם תתאהבו במי שמשלים אתכם,
אבל נסו לא לקחת את ההפכים לכם באופן קיצוני).

 

3. לוותר על האשליה
שבני הזוג באים כדי לבדר אותנו או לרפא את פצעי ילדותנו.
יש לנו מחויבות ואחריות לקשר בדיוק כמוהם.
ומה שאנחנו מצפים לו – גם הם…

 

4. לדעת מה אתם מחפשים.
על מה אתם מוכנים לוותר ועל מה לא מוכנים להתפשר.

 

5. לא לצפות. לדבר במילים את הצורך. להיות כנים.

 

6. לחייך. תמיד.

 

ולמי שבזוגיות: תלבשו לבן וצאו לבלות

 

 

לקהילה סגורה בפייסבוק "זוגיות שכזאת פרק א פרק ב" לחצו כאן
לקבלת ניוזלטר שבועי לדרכים לזוגיות מאושרת לחצו כאן
לקבלת ניוזלטר שבועי להתנהלות נכונה בפרק ב'  לחצו כאן 
לוידאוטיפים בערוץ היוטיוב שלי לחצו כאן 

עמוד 1 מתוך 131234...לסוף »