בנעליים שלהם

עולות בנו שאלות שונות ומורכבות בקשר לילדים בפרק ב' של בני זוגנו:

איך אנחנו רואים את הקשר שלנו מול הילדים שלו/ה
איך אנחנו רואים את היחסים שלהם עם הילדים הביולוגיים שלנו
עד כמה צריך או אפשר או מומלץ להתקרב אליהם רגשית
עד כמה לנהוג עמם "כאילו" היו ילדיי?
האם אני יכולה להתערב בחינוך בביתי שלי בכל הקשור לילדים לא שלי?
האם אני צריכה להראות להם אהבה וחיבה וחמלה?
האם לצפות שבן זוגי אמור לדאוג לכל מחסורם כי הוא ההורה הביולוגי
אולי גם להם יש דיעה והם לא מעוניינים בקירבה שלנו? האם להיעלב? להיפגע?
עד כמה לקחת אחריות על הילדים לא שלי?