70% מזוגיות פרק ב’ לא מצליחה. נכשלת. נקודה.
נתון לא מפתיע. ולמה?
כי רובנו לא מסיקים מסקנות מפרק א’ וממשיכים באותם דפוסים לא מוצלחים של זוגיות.
צריך להפנים שזוגיות בריאה וטובה דווקא בפרק ב’ היא קריטית.
כי בפרק ב’ אנחנו לא רק מתמודדים עם זוגיות.
אנחנו מתמודדים עם
ילדים לא שלנו
משפחה מורחבת אחרת
בתים נפרדים
איחוד בתים
המרחקים ומעברי דירה
ילדים שלא מקבלים אותנו
בעיות רכוש
מצב כלכלי לא מזהיר
חינוך שונה לילדים
רצונות שונים
הוצאות גדולות
מזונות
ליווי בני זוגנו במאבק הפרטי שלהם שמתמשך עוד מפרק א’
ועוד…
ומה בעצם צריך?
זוגיות חזקה יותר
בטוחה יותר
מכילה יותר
אמפתית יותר
סבלנית יותר
עם פשרות רבות יותר
שבאה האחד לקראת השניה יותר
שתלמד אותנו על החולשות שלנו
שנבין שהבעיה היא לא רק “בהם” אלא גם בנו
וואו! לא פלא ש- 70% לא צולחים.
אם רק היינו יודעים לעשות את זה נכון.
אם רק היינו יודעים שזה לא בני הזוג (כי יכולים להיות עוד והמצב יישאר) אלא זה אנחנו. האחריות שלנו לקשר. לזוגיות. לקשיים. לאהבה.
אם רק היינו יודעים שפתירת הבעיות הזוגיות יעזרו לנו לבנות בית חם יותר, מכיל יותר, טוב יותר, מאושר יותר,
האם אנחנו מוכנים לזה?
האם אנחנו רוצים את זה?
או את החלופה.
להישאר לבד.
אז תתחילו לעבוד על הזוגיות. לקבל האחד את השני – לא כי הם באים להקל עלינו ועל חיינו ולהעניק לנו את מה שחסר לנו.
הם לא פה כדי לרפא אותנו ולהשלים אותנו.
הם פה כי רצינו
שותף לחיים.
שותף נאמן.
חבר קרוב.
משענת תומכת.
תעבדו על הזוגיות שלכם!
זה שווה כל מאמץ. נקודה.
לקבלת ניוזלטר שבועי לדרכים לזוגיות מאושרת לחצו כאן
לוידאוטיפים בערוץ היוטיוב שלי לחצו כאן
לדף שלי בפייסבוק לחצו כאן
לקבוצה סגורה בפייסבוק “משפחה פרק ב” לחצו כאן
שלום, אבל מה אם השותף לחיים מעדיף למלא את הזמן שלו עם טיולים לא איתי, בתי קפה גם עם ידידות נפש שלו, מתכתב בוואצאפ בערב עם ידידות על החיים, ספרים מעניינים שקרא ועוד.
הוא לא נאמן, מבגידה אחת שגיליתײַ והוא מודה, מסרים עם רמיזות מיניות לנשים שהוא בקשר איתן בעבודה או בטיולים. והוא טוען שכל הגברים כך.
והוא לא משענת אלא שולל רוב מה שאני חושבת.
האם גם אז אני צריכה לשנות את עצמי, לנסות להבליג ולא להתפרץ כשאני נשברת מהיחס הזה? למען שמירת פרק א’?
כבר היינו בטיפול זוגי שאחריו אמר שאין לו כוח לדוש בזה כל הזמן. זה מתיש אותו.
תודה.
הי גלית,
מתנצלת על העיכוב בתגובה…
בפוסט הכוונה שאנחנו צריכים ללמוד מדפוסי ההתנהגות שלנו מפרק א’ ולבחון מה דרוש שינוי שלנו, מה היינו יכולים לעשות אחרת, על מה אנחנו לא מוכנים לוותר או על מה כן להתפשר על מנת שפרק ב’ יהיה טוב ומוצלח יותר.
לגבי שאלתך והתייחסותך, האם בקשר הנוכחי מול בן הזוג שלך, את נאמנה לערכייך, לתחושות שלך, לצרכים שלך או שאת מרגישה שאת מרצה ומתפשרת יתר על המידה?
האם את מרגישה תחושות שליליות או אי נוחות בקשר? את צריכה לבחון עם עצמך מה את מרגישה ולדעת שזה הקשר. אם הייתם בייעוץ ולא עזר אז אולי אפשר לבחון אפשרות לפרידה.
תבדקי עם עצמך איזה ערכים חשוב לך לשמור ולקיים והאם הם באים לידי ביטוי בזוגיות הנוכחית. המצב לא יהיה טוב יותר והזמן לא עושה את שלו בזוגיות, להיפך. אני גם טוענת שבזוגיות יש שניים, ואת כנראה מאפשרת לו מסיבה שעדיין לא ברורה לך לנהוג כפי שהוא נוהג ולהישאר במערכת יחסים זו.
לא צריך לקחת את נושא ההתפשרות או הוותרנות לשלב הקיצוני שלו. את יודעת הכי טוב מה טוב לך, ועכשיו תשאלי את עצמך את השאלות שכתבתי.
את מוזמנת לקרוא עוד באתר על מאמרים שונים שקשורים לנושא.
לדוגמא: “השתקפות חיינו בפרק ב'” או “70% מזוגיות פרק ב’ לא מצליחה” או “איזה בן זוג מתאים לי באמת” ועוד…
שיהיה לך בהצלחה רבה, הלית אסא
התגרשתי ולאחר 10 חודשים הכרתי מישהו נפלא .
בא באותו השכלה,תרבות,מאוהבים בטירוף שנה ביחד והאהבה רק גוברת.
אני בת 35 + 16,15,9
הוא בן 50 ועם 7 ילדים!
אני מאוד אוהבת את ילדיו והם אותי ובכלל אני גננת בעיסוק ולכן המון סבלנות ויכולת אכילה.
הבן זוג שלי בחזקתו 4 ילדים גדולים
24,21,16,15.
אני במשמורת משותפת חצי השבוע עם ילדי וחצי השני לבד ובא עליו בימים אלה.
הכל טוב…
רק שאני חוששת מהעתיד אני צעירה אני לא רואה את עצמי ככה ממשיכה להתנהל בין שני בתים ורק בחגים לעשות ביחד עם הילדים.
אני רוצה משפחה גבר לידי ואולי ילד משותף.
הוא מנסיונו האישי וזוגיות שהייתה לו לפני, טוען שזה יכול להרוס כרגע היות ואנחנו גרושים 2,3 שנים כל אחד לחוד.
ויש עליו נטל רב של הילדים.
ניסיתי לדבר איתו על מגורים משותפים ורק לחיות עם הבת שלי הקטנה בת ה9 וקיבלתי ממנו בלם .
הוא טוען שזה עדיין לא מתאים עוד יגור בעתיד ביחד והבית קטן.
אני מאוד חוששת להפגע אני הפסקתי לדבר איתו על נושא זה.
אני שותקת המון סבלנות על מנת לא לאבד אותו כי הוא באמת מקסים.
אני מרגישה שאני מקבל אותו עם 7 ילדים והוא על ילדה אחת לא מוכן.
אני קצת מתביישת .
אני יפה ,מצליחה, סקסית ,חכמה ,חיונית ,צעירה ולקבל דחיה מאדם מבוגר.
יש לציין שהוא אוהב אותי המון ויש בינינו הרמוניה חיבור מטורף.
אבל באותה נשימה שהוא עושה אותי מאושרת לפעמים אני מאוד עצובה כשאני חוזרת לבית שלי לחיים שלי.
מה עלי לעשות האם הוא צודק..?
היי.הצורך שלי לזוגיות ואינטמיות היה חזק מאוד .מה שלא היה לי משך 35 שנות נישואים ,התגרשתי.אחרי כשנתיים מצאתי גבר מכיל ואוהב אותי מאוד מאוד,אני פחות וכימעט שלא.אחרי 2 שנות נישואים (אנו בני שישים)לא נהנת מהקשר ,מרגישה כמטפלת שנותנת שרותי הסעדה.אין לי משיכה מינית יותר .התכונות שלו מעצבנות אותי,הוא מוכן לעשות הכל בשבילי ,אני אובדת עיצות!!!!!!!!!